עַל־גַּ֭בִּי חָרְשׁ֣וּ חֹרְשִׁ֑ים הֶ֝אֱרִ֗יכוּ לְמַעֲנִיתָֽם

רבים לפני כתבו על היות המתרגם כגשר המקשר בין שתי תרבויות ושתי שפות. ולמרות זאת, במקום לכבד את הגשר הזה ולהכיר בחשיבותו, רבים בוחרים לדרוס אותו ברגל גסה בדרכם ליעדם.

אתר "פרספקטיבה" החל את פעולתו בשנת 2010 כאתר לביקורת המדיה – ביקורת המאתרת הטיות לסוגיהן ומנתחת תהליכים. אין חולק כי זהו אתר מכובד וראוי לשמו.

האתר התמקד בין השאר גם באתר העיתון "הארץ", שההטיה בו כבר היתה לשם-דבר. עיתון הארץ נמצא בבעלות פרטית, וכל אדם רשאי הרי לעשות בכספו כרצונו, זאת אומרת, כל עוד הוא מדייק בעובדות ואינו מנסה להסתיר דבר.

 לאתר "הארץ" שני פנים – אחד, כתוב בעברית ומופנה אל קוראים בארץ, ומן הסתם גם בחו"ל – ואחד, כתוב באנגלית ומופנה בעיקר לחו"ל. עבור רבים בעולם, אתר זה מהווה את הפנים של ישראל, ואם הפנים של ישראל מצטיירות כמכוערות באתר העיתון, אזי כך יראו אותנו כל האחרים.

אתר "פרספקטיבה" איתר מספר מקרים שבהם מאמרים שנכתבו בעברית תורגמו לאנגלית, אך לא תורגמו כהלכה, אלא תוך הטיה לרעת ישראל. העיוותים שפורסמו בעיתון "הארץ" היו מדהימים – בנוסח האנגלי של מאמרים מסוימים הופיעו דברים שלא הופיעו כלל במקור העברי – ותמיד, ההטיה הייתה כנגד מדינת ישראל. האתר פנה לאתר "הארץ" ובמספר מקרים גם תוקנו ההטיות.

מקריאת הכתבות שהופיעו באתר "פרספקטיבה", מתברר כי עיתון "הארץ" הטיל את האחריות לעיוותים שהוכנסו בתרגומי המאמרים על המתרגם. עורכי "הארץ" הפכו את המתרגם לשעיר לעזאזל, לקורבן התמידי, לאשם הנצחי, ומבחינתם, שלום עלייך נפשי – בהם כלל לא מוטל האשם.

ואני, כצופה מן הצד, יושב ורואה, ושערותיי סומרות. אני עובד בתחום התרגום כעשרים שנה. עבדתי במספר תחומים, מעיתונות מחשבים, ספרות יפה ועד לתחום הטכני, ואני יודע היטב כיצד פועלות המערכות שצורכות את המוצר שלי: התרגום.

השלב הראשון, הוא כמובן המתרגם, שיושב ומתרגם את חומרי המקור לשפת המטרה. אחריו, בודקים העורך הענייני ועורך הלשון, הבקיאים בשתי השפות, את התרגום ומוודאים שהתוצר שסיפק המתרגם נעשה כהלכה מבחינת דיוק התרגום ותקינות השפה.

כידוע לכל, כגובה השכר כך גם המעמד, ומי שמקבל פרוטות עבור עבודתו, אינו נמצא בשום אופן בעמדה בכירה בארגון. מעמד המתרגם בישראל הוא מן הנמוכים ביותר. שכרו עלוב, ככלל, דרישותיו נדחות כלאחר-יד, ואם חס וחלילה נפלה שגיאה בעבודתו, ולו גם בתום-לב, הוא זוכה לקיתונות של בוז ולנזיפות חריפות. אם עשה מתרגם כלשהו מעשה והיטה הטיה מן הסוג עליו הצביע אתר "פרספקטיבה", אותו מתרגם היה נבעט מכל מקום עבודה, שמו היה מוכנס לרשימה שחורה של "הבלתי-ראויים" ואולי היה מוצא תעסוקה כמאבטח בקניון "עזריאלי", אם היו מסכימים לקבל אותו.

חוסר ההוגנות של עורכי עיתון "הארץ", שקרוב לוודאי הכניסו את השינויים האלה במו-ידם וביוזמתם, מרתיח במיוחד ומגוחך. איני מצפה מאנשים שאינם מכירים את התחום להבחין מיד במידת הגיחוך שבדבר, אבל אני מצפה מאנשי מקצוע ישרי דרך שלא יתקפו את המתרגמים מבלי שתהיה בידם הוכחה חד-משמעית כי אכן כך הדבר, והאשם במתרגם. על כולנו לזכור כי רבים מהקוראים מסתפקים בקריאת הכותרת הראשית ואולי גם כותרת המשנה; חלק קוראים ברפרוף את עיקרי הדברים, ורק מועטים קוראים את המאמר בשלמותו.

באשר לעיתון "הארץ", עורכיו ומעלליו, כל שעלינו לזכור הוא, כי לפי סקר TGI, בתחומי הארץ, לפחות, השפעתו בציבור הולכת ופוחתת, וכיום היא הנמוכה ביותר מזה שנים. לו תהיה זו נקמתנו ונחמתנו!