מה החברים של ג'ורג' מסרבים להבין על המציאות

מה החברים של ג'ורג' מסרבים להבין על המציאות

קראתי בעיון את המאמר "מה הישראלים מסרבים להבין על חמאס" באתר הנכבד "החברים של ג'ורג'" והתחלתי להסתכל מסביב ולבדוק האם אני עדיין נמצא באותו היקום.

קובה? זו הדוגמה שלו! קובה?! משטר עריצות בן 61 שנה שהחליף משטר עריצות אחר תוך הבטחה לשפר את מצבו של האזרח הקטן?

מדוע לא השתמש בסין? סין לפחות שיפרה במובנים מסוימים את מצב חלק מהאזרחים... קובה? מדינה בה האזרח הקטן זוכה להכנסה חודשית של 15 אירו? מדינה בה האזרח יכול כעת, הודות לחסדי המשטר, לבקש לעצמו אורחים זרים ולארח אותם בביתו הדל כדי להעלות במשהו את ההכנסה שלו? קובה?!

והכותב הנכבד, עוד מגחיך את עצמו וכותב על בתי החולים, המרפאות ובתי הספר שמספק משטר החמא"ס. החמא"ס, אדון גורביץ'? לולי אונר"א היו מרבית אזרחי עזה שקועים ברעב מחפיר. החמא"ס מספק רפואה וחינוך?!

שישים טונות בטון וברזל בוזבזו על מנהרות התופת... מיליוני דולרים, אם לא מיליארדי דולרים, הושקעו בטרור ובתופת! החמא"ס מספק רפואה וחינוך?!

האזרח העזתי הקטן, שהלב נשבר לראות אותו מנסה לשרוד בחושות, במבנים זמניים, במחנות פליטים מגעילים נתון תחת רגלי החמא"ס מאז הוא סילק את הפת"ח מרצועת עזה. לא שהמצב שלהם היה טוב תחת רגלי הפת"ח.

יצאנו מעזה, בלב שבור על אחינו שגורשו משם. קיווינו והתפללנו שהרשות הפלסטינית, שסוף סוף יש לה תא שטח מלא ורצוף, תתחיל לבנות את העם שלה. התקווה שלנו התבדתה די מהר.

הטענות האהובות על השמאל, ועל גורביץ', הן שישראל סוגרת על הרצועה וחונקת אותה. טענה נהדרת. וכי מה רציתם? שהתנועה תהיה חופשית מכל נקודה בגבול? יש מעברים, כמו בין כל שתי ישויות. המעברים מוסדרים, וישראל איפשרה העברה כמעט חופשית של סחורות, עד לנקודת הזמן בה התברר כי הסחורות מנוצלות לטרור ורשע.

"תמיכה עממית נרחבת..." עוד ציטטא מהמאמר המכובד, "תמיכה עממית נרחבת!" כשמישהו דורך לך על הצוואר ומכוון לך אקדח לראש, האם אתה יכול לומר: לא? 

כנראה שמר גורביץ' הנכבד אינו מודע למציאות בעזה. הוא סבור כנראה שהחברה בעזה בנויה מקשה אחת... הצחתיהוך, אדון גורביץ', הצחקתיהוך!

החברה שם בנויה שבטים, שבטים, משפחות, משפחות. חמולות, חמולות. אם אינך משתייך לחמולה הנכונה, או למשפחה חזקה, אתה בצרות. אתה חסר-הגנה, חסר-ישע ותלוי לחלוטין בחסדי השליטים. כלל אינני מדבר על השתייכות לדת הנכונה... אם אתה נוצרי, עדיף שתברח, ורבים עשו זאת.

ובאשר להצעה החמא"סית להפסקת האש.... אניח למגיש המצרי המפורסם לענות במקומי... חפשו, תתגלגלו מצחוק...

כדאי שתתעורר, אדון גורביץ', אתה נמצא במזרח התיכון, ולא באירופה.

אם לא תרצה להתעורר, מנוחה נעימה.

אם תרצו, הרי לכם אגודה

אם תרצו, הרי לכם אגודה

בהמשך למאמר "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב; או, מדוע עזבתי את האגודה?", להלן החזון שלי לאגודה אמיתית, אכפתית, יוצרת, חזקה וייצוגית.
דבריי מתייחסים יותר אל המתרגמים במעמד עצמאי, כי רוב המתרגמים עובדים היום במעמד זה, אך אם ישתפר מצב העצמאיים, ישתנה גם מצב השכירים - אחרת, תהיה בריחה ממעמד שכיר למצב עצמאי.

רקע

המצב הנוכחי של ענף התרגום הוא בכי רע, כמעט בכל תחום שבו עוסקים המתרגמים. החברות שצורכות תרגום דווקא חיות בכבוד - רק אנחנו אמורים לשאת על גבנו הצנום את שכבות השומן של חברות התרגום ושל הלקוחות שלהן. בימים אלה מתקיימת שביתה של המתרגמים לכתוביות, והיא מתחילה לשאת פירות - בערוצי הטלוויזיה רואים יותר ויותר שגיאות תרגום, מגיש בערוץ 2 התנצל על כך שלא היה תרגום לכתבה, ועוד.

רמת ההשֹתכרות בענף התרגום בכתב הידרדרה פלאים בעשרים השנים האחרונות - ממצב שבו מתרגם קיבל בעבור עבודתו שכר שניתן לחיות ממנו בכבוד, ואולי אף לחסוך, למצב שהתעריפים יורדים והולכים, מועדי התשלום (שוטף+) מתארכים, וקשה יותר ויותר לחיות. בנוסף, כל מי שמתרגם בתחום הטכני/משפטי/רפואי, נדרש לרכוש כלי תוכנה יקרים, מה שמכביד עוד יותר על יכולתו להתקיים.

אכן, אין מנוס מבניית אגודת מתרגמים ראויה-לשמה, אגודה שתייצג את המתרגמים מול הגורמים השונים, תספק להם גיבוי במקרי הצורך ותסייע להם להתפרנס בכבוד.

לבניית אגודה כזו נדרשים המתרגמים למאמץ נרחב ומתמשך. התוכנית שאני מציע בנויה ממספר שלבים:
א. גיוס חברים אכפתיים

ב. בניית גב כלכלי חזק

ג. מיצוב האגודה כגוף היציג של המתרגמים

ד. האגודה של המתרגמים

א. גיוס חברים אכפתיים

אגודה מורכבת מאנשים, ומיועדת לשרת אנשים. ללא המחויבות האישית והעמוקה של כל מחבריה אין היא אלא גוף חלול וחסר-תועלת. לכן, השלב הראשון והחיוני הוא גיוס אנשים המחויבים לאגודה, מאמינים במטרותיה ומוכנים לשלם כל מחיר כדי שתצליח, כי ההצלחה של האגודה היא ההצלחה שלהם. ללא אנשים המחויבים למטרות האגודה, אין טעם להקים אותה.

ב. בניית גב כלכלי חזק

השלב השני יתמקד ביצירת גב חזק לאגודה, משאבים שיאפשרו לה לייצג את המתרגמים בכבוד, ללא יראה וללא רתיעה. במדינה שלנו, ובעולם כולו, כסף הוא כוח וכוח הוא כסף. בשלב הראשוני של בניית האגודה יידרשו דמי-חבר גבוהים מכל אחד מהחברים. להערכתי, כ-1,000 ש' לשנה מכל אחד.

בישראל יש כאלף מתרגמים. לפחות. אם האגודה תצליח לגייס לשורותיה לפחות את מחציתם, מדובר בסכום של כ-500,000 ש' בשנה. סכום כזה יאפשר לאגודה ליצור פעילות, להשיג חשיפה ולקדם את מטרותיה. ללא כסף, ללא משאבים רציניים, האגודה לא תוכל לפעול כראוי.

ג. מיצוב האגודה כגוף היציג של המתרגמים

עד עתה לא קם גוף יציג של מתרגמים שזכה בהכרה בקרב הציבור, החברות הפועלות בתחום התרגום, הממשלה ובכלל. כדי לזכות בהכרה כגוף יציג עלינו להוכיח כי אנו עומדים כאיש אחד, כגוף אחד ולמטרה אחת. כאן אפשר בקלות להביט בהערצה במתרגמים לכתוביות לטלוויזיה, ששובתים כבר חמישה שבועות בתביעה לשיפור שכר הרעב שלהם ועומדים בנחרצות על דעתם.

כן, אני בהחלט מדבר על שביתה! על השבתת שוק התרגום כולו כדי להוכיח את מידת רצינותנו. ואם יקשקשו לנו שטויות נוסח "אתם עצמאים" ו"אתם יוצרים קרטל", נצחק להם בפנים ונאמר שאין לנו גם הזכויות הבסיסיות ביותר של כל עובד שכיר בישראל. מצבם של המתרגמים בארץ גרוע: נטולי זכויות, אך עמוסי חובות לעייפה. אשר ל"קרטל", תהיו רציניים! כדי להיות קרטל עלינו להיות מסוגלים לשלוט בשוק ואילו אנחנו בקושי מסוגלים לשלוט בהכנסות שלנו, בתנאי התשלום שנכפו עלינו.

בנוסף, חבר אגודה שייתקל בקשיים כגון לקוח סרבן, ויכוח על איכות התרגום ועוד, האגודה תספק לו גב משפטי ומקצועי.

ד. האגודה של המתרגמים

היום, קל עד מאוד לקיים דיונים והצבעות באופן אלקטרוני. אין שום סיבה בעולם שדיונים יתקיימו במקום פיזי כלשהו ורק מי שיטרח להגיע ישתתף בהם. קיימים די והותר פורומים שבהם ניתן לשמור על חיסיון וסודיות שיאפשרו לקיים דיונים מפרים ובונים בכל הקשור לאגודה ולמטרותיה. בפורומים כאלה גם ניתן לקיים הצבעות, כך שהמעורבות של החברים תהיה מתמדת והפעילות של הוועד המנהל תהיה שקופה. ברור שאי-אפשר לנהל גוף כזה במיקרו-ניהול, ולכן הניהול היומיומי יתבצע בידי הוועד הנבחר, אך בכל הנושאים החשובים כדאי לוועד להיוועץ בחברים ולשמוע את דעתם.

נוסף על הוועד המנהל יהיה גם צורך בצוות שיסתכל קדימה, לעתיד, ויקבע מטרות על בסיס שנתי ורב-שנתי.

סוף דבר

ואידך זיל גמור, אמרו חכמינו. כל העניינים האחרים, המפגשים החודשיים, הכנסים השנתיים ואף עריכת בחינות מקצוע הם עניינים שיטופלו לאחר שהבית ייכון על מקומו. היום, הבעירה בתחום עבודתנו ומקור פרנסתנו מחייבת אותנו לטפל בראש ובראשונה בנושאים העיקריים: תשלום הוגן, תנאי תשלום סבירים וייצוג הולם. את כל הדברים הכיפיים עוד נעשה, אך הם אינם עיקר הפעילות של האגודה שאני רוצה ושעליה אני חולם כבר כמעט 20 שנה.

אם תרצו, הרי לכם אגודה!

אבישי בידני

ז' בסיוון, התשע"ד

5 ביוני, 2014 למניינם

אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב; או מדוע עזבתי את אגודת המתרגמים?

אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב; או, מדוע עזבתי את האגודה?

שאלו אותי כבר מספר אנשים מדוע עזבתי את האגודה, וניסו אף לשכנע אותי לחזור. ייתכן שסברו שעשיתי זאת ללא מחשבה מעמיקה, אך נהפוך הוא, הצעד הזה בא לאחר תקופה ארוכה בה שקלתי את העניין.

מספר דברים מפריעים לי במבנה הנוכחי של האגודה, ובתפקודה עד עתה.

1. נטייה שלא לתפקד כאיגוד מקצועי.

2. היעדר עמוד-שדרה של האגודה.

3. היעדר תרבות דיון באגודה.

4. היעדר דיווח באגודה.

5. האגודה הפכה, לצערי, לראש ללא גוף.

6. היעדר חשיבה ארוכת-טווח.

נטייה שלא לתפקד כאיגוד מקצועי

זהו תפקיד שלדעתי הוא מתבקש וחיוני, לנוכח המצב הנוכחי של השוק, ומצבם של המתרגמים בו. למי שלא שם לב, בעשור האחרון חלה נסיגה חריפה במעמד העובד בישראל, ואולי גם בעולם. ההתייחסות של המעסיקים לעובדים, בין אם מדובר בשכירים ובין בעצמאים, ירדה פלאים, ובתחומים רבים. וכמו בכל שוק, כאשר מורידים מחירים בדוכן אחד, מחרה-מחזיק אחריו הדוכן השני, כך גם בשוק העבודה. כאשר מרעים תנאים של עובדים (מורידים מחירים/משכורות, מפחיתים תנאים/מאריכים תנאי אשראי, ועוד) במקום א', כדי "לחסוך" בהוצאות, מחרה-מחזיק אחריו גם המשרד שליד מקום א', וכן הלאה. זו תגובת שרשרת קלסית. נסיגה זו לא תיעצר בתחום מסוים – היא תנגוס בכל חלקה טובה!

עובדים בתחומים רבים מנסים היום להילחם במגמה זו, ודי בהצלחה, והדרך היחידה לעשות זאת היא להתאגד באיגוד מקצועי בעל שיניים חדות. וכן, לאיגוד מקצועי צריכים להיות חסמי-כניסה. לא כל מי שרוצה יכול להיחשב כבעל-מקצוע.

היעדר עמוד-שדרה של האגודה

כדוגמה קלה, האגודה מפרסמת מחירון מומלץ למתרגם. אם כך, מדוע מחירון זה אינו מחייב את מפרסמי העבודות בפורום האגודה? זהו הפורום הפרטי של האגודה – מגרש המשחקים הפרטי של החברים – ואינו פורום ציבורי משום בחינה. כשהעליתי את הרעיון, אף אחד לא התייחס אליו ברצינות.

זהו אחד הנושאים החמורים ביותר. האגודה כלל לא יודעת האם היא "שווה משהו", ומכיוון שכך, היא לא. הניסיון לחסות מאחורי תירוצים לכאורה משפטיים שגוי ואינו מועיל לנו כלל, שלא לומר מזיק. האגודה, כבר במתכונתה הנוכחית, יכולה לעשות הרבה יותר. לדוגמה, אם מתרגם מסוים לא קיבל את כספו, בזמן ובמלואו, האגודה יכולה להיכנס לנעליו ולתבוע בשמו את החייב. תירוצים מעגליים מסוג "עם דמי-חבר כל כך נמוכים, מה אנחנו כבר יכולים לעשות?" אינם ראויים ליותר מנחרת-בוז. אם דמי החבר נמוכים מדי, מעלים אותם. מי שלא יכול לעמוד בהם, והנושא לא נראה לו כלל כחשוב, רשאי לפרוש.

ראש ללא גוף

חברי האגודה אינם מתפקדים כלל, אינם מחויבים לאגודה ורואים בה, בצדק, כגוף בעל מטרה חברתית למעשה, אם לא להלכה.

בארגון בריא, החברים הרבה יותר פעילים – בין אם בהבעת דעה, בהצבעה (בעידן האינטרנט כבר לא צריך יום חופש כדי להצביע....), וגם בהתנדבות אד-הוק למילוי תפקיד מסוים (קצר-טווח או ארוך-טווח). מכל הבחינות, לא רואים זאת באגודת המתרגמים.

היעדר תרבות דיון באגודה

אני הייתי חבר מספר שנים לא מועט, ומספר הדיונים הפומביים היה מצומצם עד אפסי. דעתם של חברי האגודה לא נשמעת כלל בציבוריות. אסיפה חודשית קצרה, של חברים מזדמנים, אינה פורום לדיונים מסודרים, ובוודאי שלא בעידן האינטרנט.

כהמשך, אך כנושא רב-חשיבות בפני עצמו, אני מציין את הנושא הזה. לא ייתכן מצב שבו רק מספר מצומצם של אנשים, טובי-כוונות ככל שיהיו, יחליטו על עתיד האגודה. ניסיתי מספר פעמים להעלות נושאים לדיון – התגובות היו דלות, הן במספר והן בתוכן. (אני לא מדבר על הדיונים האחרונים, אז כבר די נמאס לי מהאגודה – היו מספר הזדמנויות לדיון, שלא מומשו, ואולי אף נוטרלו על-ידי הוועד).

היעדר דיווח באגודה

ועד האגודה מספק רק לעיתים נדירות מבט לנעשה בוועד. בכל הזמן בו הייתי חבר באגודה, מעולם לא ראיתי דיווח מסודר על הפעילות הסדירה של הוועד. דיווח כזה צריך להיות תקופתי ויזום, ולא אקראי או לפי דרישה. לא ייתכן מצב שבו חברי האגודה לא יודעים מה עושה הוועד, ואולי כלל לא אכפת להם. זהו תסמין מבשר-רעות. הוועד צריך וחייב ליזום דיווחים כאלה – חודשיים או דו-חודשיים; דוחות שנתיים הם עניין להיסטוריה, לא לחיי היומיום.

היעדר חשיבה ארוכת-טווח

– מאז שחזרתי לאגודה ועד שנפרדתי ממנה, לא שמעתי על אף תוכנית ארוכת-טווח לאגודה, לדוגמה, איך תיראה האגודה עוד חמש שנים, עוד עשור, וכולי.

האם חברי האגודה ראויים לאגודה שתשרוד, ואולי אף תפרח? האם יש להם כלל חזון, ראייה לעתיד, חלום בו האגודה היא אגודה בעלת-שיניים, עמוקת-כיסים, ומסוגלת ליזום ולממש פרויקטים? במצב הנוכחי, אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב.

אבישי בידני

י"א אדר א' תשס"ח

17 בפברואר, 2008 למניינם

נחשף ארגון "תג מחיר"

משטרת ישראל והמחלקה היהודית של השב"כ גאים לפרסם את החשיפה המלאה של ארגון "תג מחיר – בנימין מזרח"

	אפרים שלמה גבריהו – יו"ר הארגון המוח המתכנן והלב של הארגון. קר-מזג, אינטליגנטי ושכלתני מאוד, מתרחק מן השטח ושומר על קשר עם הפעילים באמצעות טלפון קופסאות אשל.
	איתמר משה לווינגר – ראש צוות טכני איש שטח, בעל ידע טכני וכישרון טכני גבוהים, בעל יכולת אלתור גבוהה ושרמנטי מאוד. מסוגל להשתמש בחומרים הפשוטים ביותר לביצוע משימות מורכבות.
	יוחנן ראובן סטנגר – ראש צוות צביעה מהיר מאוד, ובעל יכולת צביעה מדהימה. מסוגל להשלים כתובת בפרק זמן קצר מאוד. מסוגל להתחמק בקלות ממעקבים וממרדפים.
	ישמחאל אליה מגן – ראש צוות ניקור צמיגים האחראי לפעולות הפיזיות הכבדות. חסר חוש-מוסר, בעל כוח פיזי רב ואישיות כובשת. משמש גם כמגייס פעילים.
	הודיה שמחה יעקב – ראש צוות קריאטיבי אחראית על פיתוח הסיסמאות, העיצובים והשימוש בצבעים. חמת-מזג ואמנית מבריקה. אחראית על גיוס צבעים ואספקתם לשטח.
	יהונתן אביב מזרחי – אחראי טיטולים מלוכלכים אחראי על אספקת טיטולים מלוכלכים. פעיל זוטר אך צפוי להתקדם בסולם הדרגות במהירות.
	אביה רבקה נחליאל – פעילת צבעי מים פעילה בעיקר בצביעת סיסמאות על מדרכות וגדרות.

קשר השתיקה – התומכים האמיתיים בתופעת "תג מחיר"

קשר השתיקה – התומכים האמיתיים בתופעת "תג מחיר"

המשטרה, השב"כ והפרקליטות לא יודו בכך, גם הממשלה בוחרת להתעלם.

אבל, שאל את עצמך, מי המרוויח הגדול מתופעת ריסוסי הכתובות? מי לעולם לא יפסיד מכך?!

הימין, הצחקתם אותי – התופעה הזו משחירה את שם הימין כבר כמה וכמה שנים.

המשטרה – בסדר, היא מקבלת תעסוקה נוספת שמצדיקה עוד כמה תקנים של שוטרים ותובעים.

הפרקליטות – גם ככה יש להם מה לעשות במרדפי הימין; בנייה "בלתי-חוקית" וכו'...

השב"כ – כל מה שהם יודעים, הם מכינים בעצמם...

והממשלה? מפחדת מהצל של עצמה...

אז מי המרוויח הגדול?

טמבור והיצרניות האחרות, כמובן... כל מי שקונה מיכל צבע ומרסס כתובת, מקבל פרסום מפה ועד הודעה חדשה... מה שמזמין את אמן הכתובות הבא... והבא... והבא...

"תג המחיר" היחיד שיש בכל הסיפור, הוא תג המחיר שעל התרסיס, והקופה הרושמת..

העכבר השואג

העכבר השואג

 (המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד)

עומדת לי הזכות לצפות מן הצד בהתארגנות רצינית ומחויבת לזכויות המתרגמים לכתוביות. אני רואה לנגד עיניי אנשים רציניים, ריאליסטיים המוכנים ללכת עד הסוף כדי לשבור את המצב הקיים – מצב של עושק, עבודה קשה ואינסופית, ומשכורת רעב.

הפעם קמו המתרגמים ועמדו על נפשם. תחילה, בשביתת אזהרה קצרת-מועד, אך מוצלחת. וכעת, לאחר שלא הייתה כל תגובה מ"הוט" ומ"יס", שביתה חסרת-תאריך סיום – במטרה להפסיק אחת ולתמיד את המצב האיום של תשלומים הולכים ויורדים, תאריכי תשלום הולכים ומתארכים, ועבודה אינסופית שאינה מאפשרת קיום בכבוד.

הפן המקצועי של המתרגם מחייב אותו לרענן את ידיעותיו בתחום עיסוקו. כעצמאי, הוא צריך גם לבחון את מצב השוק, לאתר הזדמנויות נוספות לקידום מקצועי ועסקי, ולפתח את עצמו בכל המובנים. , כל אלה אינם מתאפשרים כאשר 100 אחוזים מזמנו מושקעים בעבודה נטו.

בשבוע האחרון התפרסמו מספר ידיעות על שביתת המתרגמים, ומשיחה אקראית עם קרובת משפחה הבנתי כי היא ראתה את הידיעה על כך. החשיפה של השביתה למדיה היא בעלת חשיבות עצומה, שכן בלעדיה לא יוכלו שתי החברות האוליגרכיות להתעלם מזכויות המתרגמים.

המצב הקיים בשוק התרגום – בו מספר גופים גדולים אחראים לכמות עצומה של עבודות תרגום, אך אינם אחראים לאיכותו או לתשלום למבצע העבודה הממשית – חייב להיפסק.

בתחום התרגום לטלוויזיה ולקולנוע, בין האחראים הראשיים למצב הם החברות "הוט" ו"יס", ויבואניות הסרטים. בתחום גדול נוסף, אחראית הממשלה למצב בו כל עבודות התרגום שלה יוצאות למכרז בו אין לאיכות העבודה כל דריסת-רגל, והמחיר הוא אמת המידה היחידה. התחום הגדול השלישי הוא תחום המכשור הביתי, בו כל יבואן מחויב לספק לצרכן מדריך מתורגם, אך אין כל תקן המחייב אותו לספק משהו קריא, נהיר ובעברית תקינה.

משימת ההסדרה של שלושת התחומים האלה דורשת הרקולס, לפחות, אך לעת עתה, יש לנו כאן קבוצת עכברים אמיצה, מאוחדת ומוצלחת!

כל תפילותיי עמכם, ואני מקווה מאוד שתצליחו במשימה ותכפו על חברות הענק להתכופף ולהתחיל לשלם מחירים נאותים.

Peanuts, Monkeys and Zookeepers

Peanuts, Monkeys and Zookeepers

They tell us it’s a free market!

They tell us that if we don't take it, someone else will!

They tell us there are plenty of translators out there, just waiting to grab the job!

They tell us that we have no choice but to take it at their price. TIoLI!

Pah! Whom are they fooling?!

Sadly, they are fooling us! They hoodwink us! They treat us as monkeys, scattering peanuts in front of us as if we were monkeys!

They? Who are “they?” The zookeepers!

They tell us, be a good little translator, do your job, do it well at that, and yep, I got a sack full of peanuts here ready for you! Nope, they're not shelled; you'll have to do that yourself too!

And sure enough we do it. We throw ourselves on their mercy (like they know the word!), do our job dutifully and sure enough, at the end of the month a sack lands on our doorstep! Feeding time! Come and get it! Just be a good little monkey and you'll get what's coming! 

They tell me there are plenty of so-called "translators" out there, right in our midst, even those already among our ranks. So maybe I should give up, let the zookeepers win, allow all and sundry to take my work away from me and do it for peanuts, for half a peanut, for the scent of a peanut, for the mere promise of a peanut!

And I say, who needs ’em? If my comrades-in-arms are those who have no respect for their own profession, why should they be members of our club? Why should they be allowed to join? If we are to treat ourselves with any kind of respect, we should close ranks against those who have no respect for us, for themselves, and for the profession itself!

If we are to negotiate with the zookeepers while retaining any kind of good standing, with the option to reject unfair prices, to reject jobs done carelessly and mindlessly, we should start considering who we are taking on! We MUST step up our efforts to protect the profession from those who are lacking in the talent, knowledge, and equipment to do the job as it should be done – that is, do it well. It’s expensive to run an office these days. What about software prices, all those simple tools costing hundreds of dollars, and the more complex ones costing upwards of thousands of dollars? Why let just anybody, anybody who’s nobody, compete with us? Why should rates start at 1 or 2 or 3 cents per word?!

Sure, there are those of us just starting out, their work needs more review than the more experienced among us can provide. But why should that affect everyone, across the board? Even those with years or decades of experience? There's not a single translator out there who can guarantee 100%, cast iron quality! Not me, and not tens or even hundreds of highly experienced translators. But should this have such an adverse effect on our rates? Can a doctor guarantee 100% success? A lawyer, a banker, a candlestick maker? No-one can! So why it is it expected, even demanded, of us? But since we cannot positively provide such a guarantee, say the zookeepers, here's a peanut! Eat it and be thankful!

Perhaps the tone of bitterness is a little more pronounced than I intended, but there it is. After nearly a decade of activity in this field, I am beginning to despair and lose hope that anything will awaken translators from their slumber, their unwillingness to take action, unite and demand the respect due to them.

Wake up, people! It’s your life I’m talking about, you're not meant to work only for pleasure and satisfaction (that’s called “volunteer work”, slave work at its worst). You're supposed to work in order to LIVE, so you can take time OFF and have a vacation once in a while, enjoy life to the full, and not be dictated to by those zookeepers and their damn peanuts!

Down with peanuts! Down with monkeys! Down with zookeepers!
Avi Beidani, Raanana, 2006

‎Is Human Rights Activity In Israel Actually A Zionist Scam?

Is Human Rights Activity In Israel Actually A Zionist Scam? 

Think about it. 

The Human Rights groups’ activities started at late 90s, when Israel's economy was not in very good shape, but now, nearly 15 years later, Israel's economy is flourishing, while the economies of most of the West are floundering, with escalating percentages of unemployment. Moreover, even in those countries with high unemployment, those who are employed often receive only minimal wages. How did Israel achieve that? 

Think about it. 

In the 90s, the US Dollar was worth nearly 4 Shekels. In its heydays, the US Dollar had reached nearly 5 Shekels. Today, however, the US Dollar is worth barely 3.5 Shekels, and that is primarily because the Bank of Israel is propping the US Dollar up from time to time. How did Israel achieve that? 

Think about it. 

In the last 15-20 years, the Israeli economy has slowly but steadily improved - with high-tech companies opening offices in Israel, and Israeli companies being sold to foreign investors. The quality of life in Israel is better than in many other countries in the west, with a health system that is far better and cheaper than in most western countries. How did Israel achieve that? 

Think about it. 

You have probably been approached for a small donation here, and another contribution there, to support the Palestinians’ desire for a Free Country, and you probably believed the plea, and gave with an open heart. If you gave freely, others probably did, too. 

Also, in the past 2 years, the people in the EU, USA and Canada have suddenly noticed that a lot of their tax money goes to support the Palestinians’ desire for a Free Country. Where is all of that money? 

If you take a close look at Palestinian achievements in the past 20 years, you won't see much of progress in that direction. So, again, where is all of that money? 

Think about it. 

Despite the activities of the Human Rights Movements, and the Media noise in the west, it seems that Israel is all but getting stronger, and the Palestinians are going nowhere fast. Why? 

Well, such large amounts of money have to end up somewhere. A lot of US Dollars and Euros have flowed in a nearly endless stream into Israel. Where did it go? 

OK, let me clue you in! 

Any organization wishing to operate in Israel has to find some office space, right? So, some USD and EUR goes to renting/buying an office. And yes, the Israeli government gets a share of that money [in the form of taxes]. 

Ok, you’ve got the office, now you need furnishings. Where will you buy them? Well, at the nearest store, of course. So, some of that money goes to buying furniture. And yes, the Israeli government gets a share of that money. 

Now you need some electronic instruments and supplies, like a computer, a fax, a printer, paper, and so on. Where will they buy them? Well, as you would expect, at the nearest store. So, some money goes to buying instruments and office supplies. And yes, the Israeli government gets a share of that money. 

Now, you need some employees - someone to take phone calls, someone to write ads, someone to push your ideas to the Israeli public. So, you need hire some people. So you help Israel in reducing unemployment. And yes, the Israeli government gets a share of that money. 

I think you’re starting to get the picture… 

Israel’s economy is actually assisted by the Human Rights groups’ activities. 

So please, yes, do help us build up our economy. Donate more money to the Human Rights groups. 

I’ll be rooting for you, and counting YOUR money!